לפני עשר שנים בערך ישבתי מול הדס אלמוג ושאלתי אותה שאלה פשוטה: איך יודעים אם תרבות ארגונית באמת בריאה, או שרק נדמה לנו שהיא בריאה כי אף אחד לא מעז להגיד את האמת. התשובה שלה שינתה לי את הקריירה. היא אמרה שרוב הארגונים מודדים את מה שקל למדוד, לא את מה שחשוב, ולכן הם ממשיכים לספר לעצמם סיפור יפה בזמן שהאנשים בפנים שוחקים בשקט. מאותו רגע לא הפסקתי לחשוב על זה. שאלתי את עצמי למה אנחנו סומכים על תחושות בטן במקום על נתונים אמיתיים, וגיליתי שכמעט אף כלי מדידה לא מקשיב לאנשים כמו שהם באמת מדברים. Pulse נולד מהתובנה הזו, מתוך שיחות עם אנשים כמו יעל אלרז וניב פרן: כדי למדוד תרבות אחרת, לעומק, בכנות ובזמן אמת.
מה שקורה אצל רוב הארגונים
01
סקר שנתי שמגיע חודשים אחרי שהבעיה כבר השתרשה
02
דוח של 80 עמודים על שולחן ההנהלה. אף אחד לא יודע איפה להתחיל
03
הציונים טובים. העזיבות עולות. משהו לא מסתדר
04
מנהלים ישירים לא רואים את הצוות שלהם - רק את הממוצע הארגוני
05
2,000 תגובות פתוחות שאף אחד לא קרא
מה שקורה אצלנו
01
דופק קצר. מזהה מגמה תוך שבועיים, לא עשרה חודשים
02
תמונה אחת. מה דחוף, מה יכול לחכות, מה לא רואים
03
סוציולוג שקורא את הפער בין מה שנאמר למה שקורה בפועל
04
תצוגה ייעודית למנהל ישיר. רק הצוות שלו. רק מה שרלוונטי לו
05
ניתוח סמנטי של כל התגובות. חמש תמות, ציטוטים, הקשר
