360 - ממה מנהלים מפחדים

15 שנה אני עובד עם מנהלים. ואני אגיד לכם את האמת: רוב המנהלים מפחדים מ-360. לא בגלל שהם לא רוצים לדעת - בגלל שהם מפחדים ממה שיגלו.

טוני ארד פליק, שאירחתי בפודקאסט מיינדסט ('ממנהל למנהיג'), אמרה משהו ששינה לי את הגישה: 'מנהל דואג שהעבודה תיעשה. מנהיג דואג שלאנשים יהיה אכפת. ההבדל היחיד ביניהם הוא היכולת לקבל משוב - ולהשתנות בעקבותיו.'

זה הלב של 360. זה לא כלי הערכה - זה כלי פיתוח. ההבדל הוא בכל השאלה: לא 'איזה ציון קיבלת?' - אלא 'מה למדת?'

מי מעריך את מי - המבנה הנכון של 360

360 אמיתי אוסף משוב מכל הכיוונים: מנהל (מלמעלה), עמיתים (מהצד), כפיפים (מלמטה), והערכה עצמית (מבפנים). המספר המעניין הוא לא הציון - אלא הפער.

במחקר שלי באוניברסיטת בר-אילן (N=164) גיליתי משהו קריטי: יש פער בין איך שאנשים תופסים את עצמם לבין איך שהסביבה תופסת אותם. במחקר מדדתי 'תוצאות עבודה סובייקטיביות' (דיווח עצמי) מול 'תפוקה אובייקטיבית' (נתוני מחשב) - וגיליתי שהמתאם חלש. 'אפקט ההילה' - אנשים מעריכים את עצמם לפי תכונה דומיננטית אחת.

בדיוק אותו מנגנון פועל במנהלים. מנהל חושב שהוא 'נותן אוטונומיה'. הצוות חושב שהוא 'מתעלם'. 360 חושף את הפער.

מה שלמדתי מפרד קופמן על מודעות עצמית

פרד קופמן, המנטור שלי (Hoffman-Kofman alumni, Conscious Business), אמר משפט שאני חוזר עליו בכל סדנת מנהלים: 'אי אפשר לתקן מה שלא רואים. ורוב המנהלים לא רואים את עצמם.'

360 הוא המראה הזו. אבל יש הבדל עצום בין 360 לפיתוח לבין 360 להערכה:

  • 360 להערכה: 'בוא נראה איזה ציון קיבלת, ואולי נחליט על הבונוס.' → מאיים, מייצר התגוננות.
  • 360 לפיתוח: 'בוא נראה איפה הצוות רואה אותך אחרת ממה שאתה רואה את עצמך, ונבנה תוכנית.' → מפתח, מייצר צמיחה.

פרד הוסיף: 'הארגון לא מודע למה שקורה בתוכו. והפער בין מי שאנחנו חושבים שאנחנו לבין מי שאנחנו באמת - הוא בדיוק המקום שבו סקר טוב עובד.'

איך בונים 360 שלא מפחיד

  1. אנונימיות מוחלטת. אף מנהל לא אמור לדעת מי אמר מה. מינימום 3 משיבים בכל קבוצה. N>=5 - תמיד.
  2. משוב התנהגותי, לא אישי. לא 'המנהל לא נחמד' - אלא 'המנהל מקדיש זמן לשיחות אחד-על-אחד: מסכים/לא מסכים'.
  3. פעולה, לא דוח. 360 בלי תוכנית פיתוח - זה פתח לציניות. המנהל צריך לצאת עם 2-3 דברים לעבוד עליהם.
  4. לא קושרים לבונוס. הרגע שבו 360 קשור לשכר - הוא הרגע שבו הוא מפסיק להיות כלי פיתוח.